אנחנו יוצאים לעבודה יום יום ולא מצליחים לסגור את החודש. אנחנו עובדות קשה ועדיין לא מצליחות להתקיים בכבוד. אנחנו לא אשמים. המשכורות שלנו נמוכות מדי, ובעשור האחרון יוקר המחיה זינק מכל בחינה. משכר המינימום היום, 29.12 שקלים בשעה, אי אפשר לחיות בכבוד. אסור שנסכים למציאות הזו. אנחנו חייבים להבטיח שאנשים יוכלו לעמוד על הרגליים. בגלל זה אנחנו דורשים להעלות את שכר המינימום. מינימום 40. זה יחזק את האנשים העובדים, זה יחזק את הכלכלה, וזה יחזק את החברה. וזה גם אפשרי. מרבית הציבור בישראל תומך בהעלאת שכר המינימום. לכולם ברור, שמשכר של 29.12 ש"ח לשעה אי אפשר להתקיים בכבוד אם בכלל. לכן אנחנו דורשים העלאת שכר המינימום ל-40 ש"ח לשעה, בדומה לארצות אחרות בעולם שמעלות גם הן בימים אלה את שכר המינימום. למרות שמדובר בצעד מתבקש והכרחי, בעלי ההון מתנגדים לו כי הם חוששים שהגדלת המשכורות שלנו תכרסם ברווחים שלהם. הדעות שלהם מקבלות במה בכלי התקשורת, כולל טענות שאינן נכונות לחלוטין. באנו לעשות סדר. מי אנחנו? אנחנו הרוב הגדול של האנשים שחיים בישראל, שירוויחו מהעלאת שכר המינימום. לא רק מאות-אלפי העובדים שמשתכרים שכר מינימום או נמוך ממנו, אלא גם כל אותם עובדים שמקבלים משכורות בינוניות ונמוכות, ושבעקבות העלאת שכר המינימום - גם המשכורות שלהםיגדלו. העלאת שכר המינימום זה האינטרס של הרוב. ואכן, מסקר שנערך לאחרונה עולה כי 85% מהציבור תומך בהעלאת שכר המינימום. מי מתנגד לדרישה שלנו? קומץ קטן של מולטי-מיליונרים מתנשאים וצבועים. בשנה החולפת, בזמן שאנחנו התמודדנו עם משבר הקורונה, רשתות השיווק הגדולות הגדילו את הרווחים שלהן, וגם הבנקים רשמו רווחי שיא. את כל זה הם עשו על חשבוננו, ועכשיו הם גם מתקמצנים לשלם לנו משכורות נורמליות. כשאנחנו דורשים שכר שהולם את העבודה הקשה שאנחנו עושים, זה פוגע בשורת הרווח שלהם ולכן הם מתבכיינים ואומרים שאי אפשר. את הרווחים שהם עשו בזמן המשבר הם לא מוכנים לחלוק עם העובדים שלהם. הגיע הזמן לחלוקה צודקת יותר של העושר: שהרוב יקבלו יותר, ושהקומץ יקבל פחות.

שכר המינימום בישראל עומד על 29.12 ש"ח לשעה, שהם 5,300 ש"ח לחודש במשרה מלאה (182 שעות בחודש). כשליש מהעובדים השכירים בישראל - 1,200,000 עובדות ועובדים משתכרים במשכורות של עד שכר המינימום (ישנם עובדים שלצערנו ובניגוד לחוק, מקבלים אפילו פחות משכר המינימום). עוד כמה מאות אלפי עובדים בישראל מקבלים משכורות הנעות בין 29.12 שקלים לשעה ועד 40 שקלים לשעה (זאת אומרת, פחות מ-7,280 ש"ח למשרה מלאה). כל העובדות והעובדים האלה - כמעט שני מיליון שכירים - יהיו מי שירוויחו ישירות מהעלאת שכר המינימום. בנוסף אליהם, העלאת שכר המינימום תזניק את השכר גם של מי שמשתכרים מעט מעל שכר המינמום. בשנת 2014 עמד שכר המינימום על 4,300 ש"ח לחודש, אבל בזכות מאבק ציבורי מול הממשלה - היא נכנעה ונאלצה להעלות אותו בהדרגה לרמה הנהוגה כיום. ההעלאה האחרונה של שכר המינימום הייתה בסוף שנת 2017, לפני כארבע שנים. השכר הממוצע בישראל, נכון למאי 2021, הוא 11,300 ש"ח לחודש. ואילו השכר החציוני בישראל (השכר ש-50% מהאנשים בישראל מרוויחים אותו או פחות ממנו) עומד בהערכה על 8,125 שקלים ש"ח לחודש, נכון לאוגוסט 2021 (הלמ"ס לא מפרסם נתונים אלה באופן תדיר).

בדיוק להיפך. שכר המינימום בישראל עומד על 46% מהשכר הממוצע במשק (אוגוסט 2021), ועל 65% מהשכר החציוני המוערך במשק (מאי 2021), בעוד שהממוצע במדינות המפותחות כלכלית (מה שמכונה "מדינות OECD") הוא עומד לרוב על כ-60% מהשכר הממוצע. במדינות עם יוקר מחייה דומה לישראל ואף נמוך יותר, שכר המינימום גבוה בהרבה. ישראל היא אחת מ-10 המדינות הכי יקרות בעולם, אבל בניגוד למדינות שנמצאות עם ישראל בצמרת רשימת המדינות היקרות - השכר שלנו כאן נמוך באופן משמעותי. כך לדוגמא בשוויץ עומד שכר המינימום על 67 ש"ח לשעה, בנורווגיה על 62 ש"ח לשעה, ובאירלנד ובצרפת על 37 ש"ח לשעה. המשמעות היא שעם יוקר המחייה הקיצוני בישראל, שרק עולה ועולה בכל שנה, המשכורות שלנו שוות פחות ופחות. הדרישה שלנו להגדיל את שכר המינימום ל-40 ש"ח שעה - תקדם את ישראל מהמקום הנמוך בו היא נמצאת כיום, למקום בו היא אמורה להיות: לא שכר מינימום נמוך, שלוכד אנשים בעוני, אלא שכר מינימום גבוה מספיק כדי להבטיח קיום בכבוד, לפחות כמו במקומות אחרים בעולם.

רוב האנשים בישראל ירוויחו מהעלאת שכר המינימום. קודם כל, העלאת שכר המינימום תיטיב עם אותם עובדים שכירים שחיים בעוני, ולצערנו יש רבים כאלה. דו"ח העוני האחרון קבע כי 55% מהמשפחות והאנשים החיים בעוני בישראל - הם משפחות ואנשים עובדים. כלומר, עבודה בישראל לא מספיקה לחילוץ מעוני. זה מצב שאסור להסכים לו. העלאת שכר המינימום תחלץ עובדים ועובדות מעוני, ותוכל להעלות עשרות אלפי משפחות אל מעל קו העוני. בנוסף, כמעט מחצית מהשכירים בישראל משתכרים במשכורות של פחות מ-40 ש"ח לשעה ו-7,280 ש"ח לחודש. כל העובדות והעובדים האלה - כמעט 2 מיליון אנשים ומשפחותיהם - יהיו המרוויחים הישירים של העלאת שכר המינימום ל-40 ש"ח לשעה, שהם 7,280 ש"ח לחודש. להעלאת שכר המינימום תהיה גם השפעה חיובית נוספת על הכלכלה בישראל: כל אותם עובדות ועובדים שתעלה הכנסתם בעקבות העלאת שכר המינימום ל-40 שקלים לשעה, יזכו בהכנסה פנויה שהיום פשוט אין להם. אותה הכנסה פנויה תעודד את הצריכה של אותם מיליוני אנשים בעסקים קטנים בפרט ובכלל במשק, מה שיזניק את הכלכלה ויעזור לחלץ גם עסקים מהמשבר.

בכל פעם שעולה הדרישה להגדיל את שכר המינימום, אז המולטי-מיליונרים - שמתקמצנים לשלם לנו משכורות ראויות - מתבכיינים שאם נכריח אותם להעלות את שכר המינימום, אז תיווצר אבטלה המונית. בפועל, ב-15 השנים האחרונות שכר המינימום בישראל עלה, אבל לא רק שנבואות הזעם האלה לא התממשו, אלא להיפך: האבטלה דווקא הצטמצמה. גם בפעם האחרונה שהייתה עלייה בשכר המינימום, בין השנים 2014 ל-2016, ירד שיעור האבטלה מ-5.9% ל-4.8%. ברחבי העולם, בזמן משבר הקורונה שיצר תופעה של אבטלה, ממשלות שונות העלו את שכר המינימום בשנה וחצי האחרונות. כך לדוגמא עלה שכר המינימום בשנת 2020 בהולנד, באירלנד, בפולין, בצרפת, בהונגריה, בליטא, ברומניה, בפורטוגל, בבריטניה ובעוד מדינות אירופיות. בכל הארצות האלה הבינו שהעלאת שכר המינימום לא תגרום לעוד אבטלה. ברבות מהמדינות גם הבינו שהדרך לדרבן מובטלים לחזור לתעסוקה, היא להבטיח להם שבמקום לעבוד קשה אבל להישאר מתחת לקו העוני, הם יוכלו - בעזרת שכר מינימום גבוה מספיק - לעבוד קשה ולהצליח להתפרנס בכבוד. גם נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, התבטא בעד העלאת שכר המינימום, בדיוק מהסיבות האלה, ואף הכין תכנית מעשית להכפיל יותר מפי 2 (!) את שכר המינימום הפדרלי, מ-7.25$ בשעה ל-15$ בשעה.

לא. העלאות קודמות של שכר המינימום בעבר לא הובילו לקריסה של עסקים קטנים. שכר המינימום עלה כמה פעמים בין 2006 ל-2017, ולא ראינו בישראל תופעה של סגירת עסקים קטנים בעקבות כך. דווקא עסקים אלה, שרוב הלקוחות שלהם הם לא חברות גדולות אלא הציבור הרחב, יכולים להרוויח מגידול בכוח הקנייה של העובדים. העובדים שיזכו בשכר הוגן וגבוה יותר, יוכלו לקנות במכולת השכונתית, יוציאו יותר כספים בעסקים קטנים, ואולי אפילו יוכלו להרשות לעצמם לצאת לבילוי במסעדה. מה שהוביל לקריסה של עסקים קטנים רבים בשנה האחרונה זה לא זכויות עובדים, אלא משבר הקורונה והעובדה שהממשלה נכשלה בלהגן עליהם מפניו. רוב העובדים המועסקים בשכר מינימום ובשכר הנמוך מ-40 ש"ח לשעה דווקא לא עובדים אצל מעסיקים קטנים, אלא ברשתות השיווק הגדולות, בחנויות של מותגים בקניונים, ובמגזר הציבורי (עובדי ניקיון בבתי-חולים, עובדי רשויות מקומיות וחברות עירוניות, עובדי קבלן שמועסקים במשרדי ממשלה וכו'). נכון שיעלה עוד כסף להעלות את השכר שלהם, אבל ככה זה להעסיק עובדים - צריך לשלם להם שכר שהם יוכלו לחיות ממנו. גם כשחוקקו לפני 13 שנה חוק שחייב את המעסיקים לשלם פנסיה לכל עובד, המעסיקים התלוננו שזה יעלה להם יותר מדי כסף. התוצאה, דווקא, הייתה טובה: לכל העובדים בישראל היום חייבים להפריש פנסיה.

ראשית, חשוב לציין כי רבים מהשכירים המקבלים כיום שכר מינימום, בכלל מועסקים על ידי המדינה. מדובר בעובדים ברשויות מקומיות, בעובדי בתי החולים, בעובדי הוראה ומערכת החינוך, בעובדי משרדי ממשלה, מנקים, מאבטחים ועוד. זה נכון שהמדינה תיאלץ להוציא כספים נוספים על העסקת עובדיה, אבל זה רק הגיוני ונכון: זה לא הגיוני שהמדינה, המעסיק הגדול ביותר במשק, תעסיק עובדים ועובדות במשכורות של רעב ועוני. על המדינה לגלות אחריות והוגנות ולדאוג שכל אדם המועסק על ידה יקבל משכורת הוגנת שאפשר לחיות ממנה. שנית, קבוצה גדולה נוספת מבין השכירים המקבלים כיום שכר מינימום, מועסקים על ידי מעסיקים גדולים מאוד: רשתות הקמעונאות, הבנקים, הרשתות הגדולות והקניונים. מדובר על מאות אלפי עובדים שמועסקים על ידי מעסיקים אלה. הרווחים של רבים מהמעסיקים הגדולים האלה הם אדירים. הבנקים הגדולים, למשל, שמעסיקים עובדי קבלן רבים במשכורות סביב שכר המינימום, הרוויחו בשנת 2020 למעלה מ-7 מיליארד שקלים. מדובר ברווח נקי. רשתות הקמעונאות, כגון שופרסל ורמי לוי, שמעסיקות קופאיות ב-29.12 ש"ח לשעה, ומאבטחים שגם הם מקבלים 29.12 ש"ח לשעה, רשמו רווחים נקיים של מאות מיליוני שקלים בשנת 2020. אנחנו בטוחים שאם הם רק היו רוצים, בעלי הרשתות היו יכולים להעלות את שכר העובדות והעובדים שלהם, ולחתוך מעט ברווחים שלהם. זה אפשרי וזה הגיוני. אם במקום זאת, הם יבחרו להעלות את המחירים לצרכנים - זה יהיה מהלך ציני ותאב בצע, וכזה שאינו מחויב המציאות.

בארצות בהן איגודי העובדים הם חזקים, והמדיניות היא של מדינת רווחה המבטיחה זכויות חברתיות באופן רחב, שכר המינימום נקבע לרוב באמצעות משא-ומתן בין ארגוני העובדים לבין המעסיקים, שבסופם נחתמים הסכמים קיבוציים שמבטיחים שכר מינימום. זה המצב, למשל, במדינות סקנדינביה, בהן עד היום אין שכר מינימום הקבוע בחוק. אולם במדינות בהן העבודה המאורגנת הוחלשה, ורוב העובדים הפכו לבלתי-מוגנים, קביעת שכר המינימום באמצעות חקיקה ובהתערבות הממשלה מבטיחה מידה מסוימת של שמירה על זכויות עובדים. בישראל נחקק חוק שכר המינימום בשנת 1987. כיום, כאשר שיעור העובדים המאוגדים בישראל הוא נמוך מדי, אם לא יהיה חוק שכר מינימום שנקבע בכנסת ומחייב את הממשלה ואת המעסיקים - ציבור העובדים יתקשה להבטיח לעצמו קיום בכבוד. כל עד רוב העובדים בישראל לאו מאוגדים בארגוני עובדים חזקים, נחוץ לחייב בחקיקה את המעסיקים לקבוע את הסף התחתון שמותר למעסיקים לשלם לעובדיהם, וקריטי שהוא לא יהיה נמוך מדי.